המרכז לליצנות

געגועים לסיפור מולדת


מאת: ליאת אשכנזי בנאדי
 
בני נוער וגמלאים בהצגת תיאטרון משותפתהחודש הועלתה ברמת השרון הצגה אחרת וייחודית – הצגה בין דורית. גמלאים תושבי רמת השרון, יחד עם ילדים ונוער מהעיר, העלו בעצמם הצגה ובה סיפורי הזיכרונות של המשתתפים, כשהם שזורים בסיפור חייה של המדינה. הסיפורים האישיים מתחילים מימי העולים החדשים, שהגיעו ארצה כדי לבנות ולהיבנות, וממשיכים עד ימינו אנו. ההצגה לוותה בסרטונים, תמונות ושירים אותנטיים מקום המדינה, ותפאורה מגוונת ומרשימה נבנתה עבור ההצגה ע"י השחקנים עצמם, מבוגרים וצעירים.
 
ההצגה נפתחת עם סיפורו של ראובן אדיבי ומשפחתו, ומספרת על הגעתם לארץ ישראל לכפר חסידים ועל חיפוש עבודה.
אופירה אמיר סיפרה ברגש על פחדיה מהחיילים הבריטים חובשי הכומתות האדומות, שהיו מגיעים לחיפושים בבתים בארץ. לימים השתייכה אופירה לחייל הצנחנים, שם חבשה גם היא כומתה אדומה שהייתה מקור לגאווה.
נירית בר לב סיפרה בחום על היותה ילדה קטנה שחיה עם אמא שעמלה קשה לפרנסם ללא אב. בלילה אחד, ברווח קטן בקיר, היא דיברה אל אלוהים שהפך להיות אביה, ונתן לה כוח להמשיך ולהיות התלמידה הטובה ביותר.
אברהם מיכרובסקי הביא את סיפור היותו ילד בגטו ורשה, איך המציא כלי נגינה כדי לשחק, ואיך בזכות חג המולד זכה לארוחה טעימה.
טובה רהב סיפרה על משפחתה וביתה בארץ ישראל, על המלחמות ועל השכנים. סיפוריה גרמו לנו לצחוק עד דמעות.
 
 
גימלאים מספרים על הבמה את סיפור חייהם וסיפורה של המדינההתהליך חשוב לא פחות מהתוצאה
 
שם ההצגה נבחר לא בכדי. בתחילת התהליך עלו סיפורי הזיכרונות של המשתתפים המבוגרים, ומתוכם קיבלנו גם את סיפור ההיסטוריה של ארץ ישראל. שמה של ההצגה מבטא גם זיכרונות לאומיים של בניית מדינה וחברה, יחד עם פרשנות אישית הממלאת את כולנו בגעגועים.
 
קבוצת המשתתפים הייתה מגוונת מאד, הן מבחינת חתך הגילאים והן מבחינת הניסיון במשחק (ובמקרים אחדים - העדר הניסיון). אהבת הבמה היא המכנה המשותף בין משתתפי ההצגה, והיא זו שהביאה אותם לפרויקט זה. הילדים ובני הנוער היו קשובים לסיפורי המבוגרים, ונהנו להשתתף בהצגת החוויות מפעם, תוך הבאת הצבע העכשווי להצגה.
 
אהבת הבמה משותפת לבני הנוער ולקשישים, אשר העלו יחד הצגה בין-דוריתהתהליך היה הדרגתי וממושך, מגיבוש הקבוצה, העלאת הזיכרונות, בחירת הסיפורים שיעלו בהצגה ובימוי השחקנים. העבודה המשותפת יצרה גשר בין גילי שאפשר תקשורת, הכרת האחר ופיתוח סובלנות, לצד מתן הזדמנות לביטוי באמצעות כלים אמנותיים.
 
ראש מינהל גיל הזהב, לאה אורן, ציינה כי: "השילוב הבין-דורי אפשר דו-שיח בין קבוצות גיל שונות, כאשר כל קבוצה יוצאת נשכרת מתרומתה לתהליך וממעורבות חברתית וקהילתית. המפגשים יצרו גשר בין גילי שאפשר תקשורת אחרת, מלווה בכבוד, הקשבה וסובלנות".
 
עם תום ההצגה זכו המשתתפים למחיאות כפיים סוערות מהצופים הנלהבים. ההצגה העלתה זיכרונות נוסטלגיים מרגשים והותירה בכולם חותם.



ליצנות ודרמה הן כלים חוויתיים המאפשרים לבני הנוער תקשורת חדשה.
גלו כיצד שפת הליצן היא כלי למניעת אלימות חברתית במרכז לליצנות ואמנויות הבמה.

Site By Tohen Media